​סביב גיל שנתיים (אצל חלק מהילדים זה מתחיל כבר סביב גיל שנה וחצי ויכול להמשך אפילו עד גיל 3 או יותר מאוחר), התינוק, שכבר הפך לפעוט, עובר תהליך פסיכולוגי חשוב מאוד: הוא מפתח את הזהות שלו כאדם בפני עצמו ויחד עם זה את הביטחון שלו בעצמו וביכולות שלו.

המשימה של הפעוט: לבנות לעצמו תחושת עצמי, להרגיש נבדל מהאחרים, להרגיש שיש לו דעות משלו, לדעת להבדיל בין הרצון שלו לרצון של האחר, וכן להרגיש בעל כוח ושהוא מסוגל גם להגשים את הרצונות שלו.

​

מהם המאפיינים המרכזיים של הגיל?

• התפתחות פיזית- יכולת הניידות שלו מתפתחת ומאפשרת לו חקירה פעילה של סביבתו.

• התפתחות קוגניטיבית- השימוש בשפה (אם יש קושי סביב התפתחות השפה זה עשוי לייצר תסכול).

• התפתחות כישורים חברתיים, ופעולות הגומלין שלו עם אחרים הופכות בשלות ומורכבות יותר.

• התפתחות הנפרדות- יודע לזהות את דמות עצמו במראה, ומבחין בעצמו כדמות נפרדת- עובר הילד ממצב של תלות מוחלטת בהורים להסתמכות רבה יותר על עצמו, ועולה המוטיבציה שלו להוציא לפועל את רצונותיו, מתפתח צורך בעצמאות, להחליט לבד.

• חוסר יכולת לתפיסת זמן ודחיית סיפוקים- הכל צריך להיות עכשיו.

• חשיבה אגוצנטרית- שלב התפתחותי שבו הוא רואה את העולם מבעד לרצונותיו וצרכיו בלבד.

• חשיבה אגוצנטרית- מבחינתו כל עוד זה לא קורה לו, זה לא קורה בכלל (לא מבין שכשהוא מרביץ לילד אחר זה כואב), מה שקרה לי קרה גם לכולם.

• עוד בחשיבה האגוצנטרית-  מה ששלו רק שלו, לא מוכן לחלוק.

​

איך אתם רואים את זה?

הוא יגיד "לא" על כל דבר, הוא ימחה באופן אקטיבי כשתרצו להושיב אותו במכונית או בעגלה, הוא ישכב על הרצפה וירקע ברגליים כשתרצו לצאת מגן השעשועים וכד'. זו הסיבה שהגיל הזה מכונה "גיל שנתיים הנורא".