מתי אפשר לגמול את הילד משנת צהריים?
ככל שהתינוקות גדלים, כמות שעות השינה שלהם במהלך היממה הולכת וקטנה.
סביב גיל שלושה חודשים, בנוסף לשנת הלילה, מרבית הילדים ישנים עוד 3 שינות במהלך היום- בוקר, צהריים ואחה"צ. השינה הראשונה עליה הם מוותרים היא שנת אחה"צ וקצת אחרי גיל שנה אנו נותרים עם שנת יום אחת- בצהריים.
דעה רווחת היא, שאם נגמול את הילד משנת הצהריים, הוא ירדם טוב יותר בערב ויישן יותר בלילה. בפועל- ילד שזקוק לשנת צהריים, יהיה עייף כל אחה"צ, ההרדמות עשויה להיות מלווה בבכי ושנת הלילה שלו תהיה פחות רגועה.
שנת הצהריים נפסקת סביב גיל 3-3.5, כאשר הילד אינו זקוק לה יותר, כשמכניסים אותו למיטה והוא פשוט לא נרדם. כשזה קורה, אני ממליצה
לקצר את היום ולהקדים מעט את השכבת הערב.
בשלב הזה, עשויה להיות תקופה, בה בחלק מהימים הוא יישן צהריים ובחלק לא, וכמו בתהליכי שינוי אחרים, אנו צריכים להיות סבלניים עד להתייצבות ההרגלים.
איך גומלים תינוקות מאכילה בלילה?
לפני הכל- חשוב לקבל החלטה שזה אכן הדבר הנכון למשפחה. לפי הנחיות משרד הבריאות, עד גיל חצי שנה בערך תינוק זקוק לאוכל בלילה, יש תינוקות שסביב גיל חצי שנה (או אפילו לפני כן) כבר ישנים לילה שלם בלי לאכול ויש כאלה שאוכלים בלילה עד גיל מאוחר, כל משפחה היא שונה.
במידה והחלטתם שנכון לכם ולתינוק להפסיק לאכול בלילה, יש 2 דרכים לעשות זאת, לכל משפחה מתאימה גישה שונה ואתם תחליטו מה מתאים לכם:
הראשונה- פשוט להפסיק לתת לתינוק אוכל בלילה, כשהוא מתעורר- להחזיר אותו לישון בלי אוכל, בדרך בה הוא יודע להרדם, רצוי כמובן שההרדמות לא תהיה תלויה בכם. ההתעוררויות לאוכל בלילה יצטמצמו עם הזמן כשהצורך לאוכל יעלם.
השנייה- לצמצם בהדרגה את כמות האוכל בלילה- להגדיל את הפערים בין הארוחות עד שאתם מגיעים לכמות ארוחות רצויה בלילה או אפילו בלי ארוחות בלילה בכלל, בתהליך הדרגתי מומלץ להתקדם מעט כל 3 ימים. תינוקות שאוכלים תמ"ל, אפשר בנוסף גם למהול אותו בהדרגה.
כשהתינוק יודע להרדם באופן עצמאי, היכולת שלו לחזור לישון בלי אוכל גדולה יותר.
חשוב לזכור- אם התינוק תלוי בכם להכנסת מוצץ לפה או להחזקת בקבוק מים, אתם עדיין תצטרכו לקום אליו- זה הזמן ללמד אותו לעשות את זה לבד.
הצלחת התהליך מחייבת נחישות ועקביות מצידכם, אתם צריכים להיות בטוחים שזה הצעד הנכון והתינוק ילמד מהעקביות שלכם.
איך מתמודדים עם בכי בתהליך בניית הרגלי שינה?
בכי הוא הדרך של תינוקות לתקשר איתנו ולהסביר לנו ההורים, כי יש להם צורך כלשהו- משהו כואב להם, צריך להחליף להם חיתול, הם עייפים או אי נוחות כלשהי אחרת.
בכי הוא חלק משגרת החיים של כל משפחה, כהורים- אנחנו לומדים להבדיל בין סוגים שונים של בכי, על מה הבכי מעיד והאם התינוק שלנו במצוקה.
אין תהליך של שינוי בהרגלי שינה בלי בכי, בתהליכים שאני מלווה- אני מדגישה זאת בפני ההורים. בבסיס התהליך אנו מפסיקים לעשות את המוכר, בונים משהו חדש וההתינוק שלנו יגיב לזה, לעיתים בבכי.
לתפיסתי- אנחנו לא משאירים תינוק בוכה להתמודד לבד! אנחנו מלווים אותו, נמצאים לידו, מכילים את הבכי והקושי שלו ונותנים לו מענה. התוצאה- הבכי מצטמצם מיום ליום עד שהוא נעלם לגמרי, הרגלי השינה החדשים מתבססים ואנו מרוויחים שגרה ערב נינוחה ולילות של שינה.
מה חשוב לדעת עליו?
במהלך שנת הלילה, הילדים מעבדים את החוויות שעברו עליהם במהלך היום, בעיקר את השעות האחרונות, מה שהופך את טקס השינה למשמעותי מאוד עבור שנת לילה טובה.
טקס השינה הינו טקס מעבר, אנו עוברים משגרת יום פעילה, רועשת ועמוסה בחוויות, לשינה רגועה ונינוחה, בה נוכל לעבד את כל מה שקרה לנו במהלך היום.
חשוב לקיים את טקס השינה בחדר הילדים, ולבנות אותו כך שיהיה מותאם למשפחה- לכמות הילדים, לגילאי הילדים, לדברים שאנחנו וילדנו אוהבים לעשות.
לא משנה מה מרכיב את טקס השינה, חשוב שהוא יהיה נעים, רגוע ואף חווייתי עבור הילדים: שירו איתם שיר שאתם אוהבים גם אם כולכם מזייפים, ספרו להם סיפור ועשו את הקולות המצחיקים של הדמויות, חבקו, לטפו ודגדגו אותם, צחקו ביחד איתם בקולי קולות- עם הרגעים האלה הם הולכים לישון.
אני ממליצה לבנות טקס שינה שנוגע בכל החושים (או לפחות מרביתם):
חוש השמיעה- הקראת סיפור, שיר או דקלום, ברכה קבועה שנאמרת לפני הכניסה למיטה.
חוש הראייה- החשכת החדר חלקית והשארת אור קטן.
חוש המישוש- חיבוק ונשיקה, ליטוף, עיסוי ושימוש בחפץ מעבר שהילד אוהב.
ריח- במידה ומתחברים, אפשר להשתמש בשמנים מרגיעים.
טקס השינה אינו חייב להיות ארוך, 5-10 דקות, בהן תשומת ליבכם ניתנת להם באופן מלא. אם יקח להם קצת זמן להרדם, החוויות שממלאות את ראשם עכשיו, הן חוויות מעצימות ונעימות והם ירדמו עם חיוך על הפנים.
זיכרו כי יש להתאים את טקס השינה לגיל הילד, אל תחששו שהטקס יתקבע, עם הגיל הדברים משתנים.
איך עושים את זה נכון?
חשוב לשים לב, שהמעבר למיטת מעבר משתלבת עם מכלול ההתפתחות של הילד, התפתחות הבגרות, העצמאות. אל תמהרו להעביר את הילד למיטת מעבר, גיל שנה וחצי הוא מעט מוקדם למעבר, גיל שלוש וחצי עשוי להיות מאוחר.
מה כדאי לעשות / לא לעשות כדי שהמעבר יהיה כמה שיותר פשוט?
-
דברו על זה- לא לחפור יותר מדי, ילדים לא תמיד מבינים את מה שאנחנו אומרים, ומתארים לעצמם דברים שונים לגמרי ולכן חשוב התיאור המדויק של הדברים.
-
נסו לשתף אותם בבחירת המיטה, אם זה אפשרי, או בבחירת מצעים, או כרית, או קישוט. משהו שיסמן להם את הטריטוריה שלהם ויחבב עליהם את המיטה.
-
אל תגידו זה "מיטה של גדולים", יש ילדים, שמרגישים שזה בשביל “למרוח” אותם ולרכך אותם, לקראת משהו שאתם חושבים שיהיה להם קשה. כאשר הם קמים בבוקר לאחר שישנו במיטה החדשה, חזקו אותם ועודדו אותם על זה שישנו במיטה החדשה כל הלילה.
-
הדבר החשוב מכולם- לא הכל צפוי- מצוין שעושים הכנות, לומדים ומתכוננים, אבל יש ילדים שלמרות כל ההכנות יפחדו מהמעבר, ירצו בקרבתם או אפילו לא יסכימו להכנס למיטה החדשה. אל תלחצו, לוו אותם במידה וזה עוזר- עד שירגישו נוח עם המיטה החדשה.
זיכרו- ילדים עם הרגלי שינה טובים, מעבר למיטת מעבר יעבור ללא תקלות.
איך להתמודד איתם?
מגיל צעיר, כולנו חווים שינויים בחיים, מעברים, זה חלק משלבי החיים- גן, כיתה א', פעם ראשונה לבד אצל חבר..... עוברים למיטה חדשה, לחדר אחר, לפעמים לבית אחר.... אלה מעברים נורמטיביים, טבעיים שקורים במהלך החיים.
בספרות מתארים כל מעבר כזה כמורכב מ- 3 שלבים:
1. שלב החרדה והבלבול- מעצם המעבר עצמו, לא ברור מה קורה פה, אין שגרה, צריך להסתגל למשהו אחר.
2. אינטראקציה בין ישן לחדש- אני תלוי באוויר, יודע את המקום הישן, את החדש עדיין לא, אי וודאות.
3. שלב היכולת ליצור וליזום- אני פנוי להתפתחות, אני יכול להתנסות, להעיז, לבדוק מה עובד ומה לא.
יש ילדים שמתמודדים יפה עם מעברים אלה, ואילו לאחרים המעבר אינו פשוט, הוא יכול להיות מבלבל, מתסכל, ועשוי להשפיע על כל שגרת החיים.
כאן המקום שלנו ההורים- לתמוך ולסייע במעבר משלב לשלב, באמצעות- הבנה, שיתוף, אמפטיה. נסו להסתכל על השינוי דרך עיניו של הפעוט, הילד, נסו להבין מה עובר עליו, סייעו לו למצוא את מקומו החדש. הקשיבו לקולות ולסימנים שעולים בעקבות השינוי ותמכו בו עד שישלים את התהליך ויהיה פנוי להתפתחות, והכי חשוב, גלו סבלנות- זה עשוי לקחת זמן.
איך להתמודד איתם?
הערב הגיע, סיימתם את ארוחת הערב המשפחתית, הילדים כבר מקולחים, נכנסתם איתם לחדר השינה שלהם- סיפור, חיבוק, נשיקת לילה טוב...
ואז זה מתחיל- "אני צריך פיפי, אפשר מים, עוד חיבוק לדובי, אני רעבה, תדליקו את האור, תכבו את האור, אפשר לדבר עם סבתא??...."
מוכר?
לילדים רבים קשה להפרד בלילה, מסיבות רבות ושונות, הם ינסו למשוך את הזמן שלהם איתכם ככל שיוכלו.
אני מציעה- לאחר שסיימתם את טקס השינה, לפני החיבוק והנשיקה, תכריזו- "עכשיו זמן סידורים", הציעו להם בדקות הקרובות, לבקש את כל מה שהם רוצים, ובסבלנות תנו להם מענה לכך, בסיום "זמן הסידורים"- הולכים לישון!
"זמן הסידורים" נותן לילדיכם אפשרות לקבל את כל מה שהם עוד צריכים ורוצים, ולכם- זה מאפשר להציב את הגבול שמתאים לכם.
"אני רוצה את זה!" מכירים?
סביב גיל שנתיים, הילד לומד לזהות את דמותו במראה ומתחיל להבחין בעצמו כדמות נפרדת- הילד עובר ממצב של תלות מוחלטת בהורים להסתמכות רבה יותר על עצמו, עולה המוטיבציה שלו להוציא לפועל את רצונותיו ומתפתח צורך בעצמאות, להחליט לבד.
הוא יכול להתעקש על הכוס הכחולה ולא האדומה, אבל בפועל, לא משנה לו באיזו כוס לשתות או איזה בגד ללבוש, משנה לו להיות זה שקובע.
עקרונות חשובים לגבי בחירה-
-
כשנותנים לילד לבחור, חשוב שהבחירה תהיה בין 2 אפשרויות בלבד, יותר מזה עשוי לבלבל אותו.
-
חשוב להשתמש ברעיון הבחירה רק במצבים בהם תוכלו להסתדר עם שני האפשרויות, אל תתנו לבחור אם אחת האופציות אינה אפשרית.
-
לא מספיק להגיד לילד "זו בחירה שלך" וללכת, חשוב להדריך את הילד, במידה וצריך, להסביר מה היתרונות של כל אפשרות.
-
עודדו את הילד על הבחירה שלו וגלו אמפטיה במידה והיא לא עמדה בציפיותיו. הילד שלכם לומד עכשיו, שכל בחירה נושאת איתה תוצאה, שלא תמיד עומדת בציפיותיו.
כלי "הבחירה" הוא אחד הכלים בהם ניתן להשתמש, כדי לעבור בהצלחה את גיל שנתיים.
מה זה ואיך להתמודד עם התופעה?
תופעת ביעותי הלילה נפוצה במיוחד בילדים מגיל חצי שנה עד גיל שנתיים ויכולה להמשך עד גיל שש (כ-15% מהילדים בגילאים אלה יחוו ביעות שכזה).
ביעות לילה הוא מצב פיזיולוגי והוא מתרחש בשלב השינה העמוקה ולא בשלב שנת החלום. במקרים של ביעותי לילה הילד נראה מפוחד או נסער, לעתים הוא בועט או צועק, לעתים קרובות עיניו פתוחות אבל הוא לא יוצר קשר עם הסביבה , הסיבה לכך פשוטה - למרות הדרמה הנראית לעין - הילד למעשה שרוי בשינה עמוקה!
אז מה עושים, אם בכל זאת הילד נתקף בביעות לילה?
בדרך כלל אין הרבה מה לעשות - הביעותים לרוב חולפים מעצמם וברגע שאין תוכן פסיכולוגי אין כאן גם מצוקה. ההמלצה היא לא להתערב, ולתת לאירוע לחלוף לבד, אין צורך לנסות ולהעירו, רק לוודא שהילד בטוח ולא ייפול או יפגע במהלך הביעות. ברוב המקרים הילד יחזור לישון לבד לאחר כמה דקות ולא יזכור דבר בבוקר.
לפעמים הקפדה על שעות שינה מספקות וסדר יום עקבי ומסודר עשויים לסייע בצמצום התופעה.
חשוב לזכור- ברוב המקרים ביעותי לילה חולפים מעצמם באופן ספונטני וכל שדרוש הוא הכנה של המטפלת, הבייביסיטר וההורים להתמודד עם מקרה שכזה.
מה זה אומר?
ביטוי שטבע והסביר הפסיכואנליטיקאי וויניקוט- חפץ שבו משתמשים תינוקות וילדים, לעזור להם להיפרד מאימם. עד הלידה התינוק מחובר לאמו, והם חלק אחד. לאחר הלידה יצטרך התינוק להבין וללמוד את משמעות הפרידה ממנה- חפץ מעבר עוזר לו להתמודד עם יצירת הנפרדות.
חפץ מעבר יכול להיות לדוגמא- שמיכה, חיתול, בובה, מוצץ... יש ילדים שמשתמשים בחלק מגופם כחפץ מעבר- שיער, נקודה מסויימת בגוף...
עידוד לחפץ מעבר אפשרי עד סביב גיל שנה ו- 10 חודשים- חשוב להציג לתינוק את החפץ בזמנים נוחים, אפשר ליצור לו ריח מוכר. חשוב חפץ שיש לו תחליף, כך אפשר לכבס או למצוא אחר במידה ונאבד.
הרבה הורים מפחדים מחפץ מעבר בגלל הגמילה ממנו, נכון שגמילה היא תהליך שעשוי להיות מורכב, אבל זו לא סיבה להמנע מחפץ מעבר. האם לא נשתמש בחיתולים רק מכיוון שצריך להגמל מהם בשלב מסויים?
גם עם חפץ המעבר, כמו בדברים רבים אחרים בחינוך ילדים, חשוב להציב לילד גבולות- לאילו מקומות מותר לקחת את החפץ, באילו שעות. הגבולות כמובן צריכים להיות ריאליים ומותאמים לגילו של הילד והם הולכים ומשתנים ככל שהוא גדל.
בתהליך שינוי הרגלי שינה אנו משתמשים בחפץ המעבר כגורם מסייע ומרגיע, חפץ המעבר עוזר לתינוק לייצר נפרדות מהוריו ולפתח עצמאות בתהליך ההרדמות.
איך לשרוד מעבר דירה עם ילדים?
לא משנה מה המרחק בין הבית הישן והבית החדש, בכל מקרה, השינוי מאוד משמעותי, במיוחד עבור הילדים-
חלוקת החדרים עשויה להשתנות, חלק מהרהיטים מתחלפים, דברים מוכרים נעלמים וחדשים צצים במקומם, אנחנו לא יודעים איפה שמנו דברים, עדיין יש ארגזים, לא תלינו הכל ואפילו האינטראקציה בין בני הבית מעט שונה.
המפתח למעבר שפוי הוא להבין את השינוי ואת השפעתו על כל אחד מהילדים- מי עצבני ומי מתרגש, מי מתלהב ומי מתכנס, לתת זמן להתרגל למצב החדש, להבין איפה הקושי וללוות אותם במעבר-
להיות איתם קצת יותר בערב לפני השינה, לסדר איתם את החדר, לא לכעוס אם הבגדים על הרצפה ולא בסל הכביסה....
מעבר דירה הוא לא פשוט, אנחנו נפרדים מהישן וצריכים להתרגל לחדש, האווירה המשפחתית משתנה, ולאט לאט עם הרבה סבלנות, אפשר לייצר סדר משפחתי חדש ומותאם לכולנו.
אילו הכנות כדאי לעשות לפני?
בלילה בו עוברים לשעון חורף- בשעה 2:00 בלילה יחזור השעון שעה אחורה ואנחנו נרוויח שעת שינה, אבל איך זה משפיע על שעת ההשכמה של הילדים?
חלק גדול מהילדים, בעיקר הבוגרים יותר, יתאימו את עצמם די בקלות לשינוי. הקושי הוא עם הקטנים. תינוק שרגיל להתעורר כל בוקר סביב 6:00, יקום בשעה 5:00.
אז מה אפשר לעשות? הערכו לזה כ 3-5 ימים מראש, דחו את שעת ההשכבה הרגילה ב- 10 דק בערך, כך שגם שעת ההשכמה בבוקר תדחה מעט, כך בהדרגה גם בימים הבאים, לאט לאט אנחנו מתרגלים לשעון החדש.
זיכרו שהחורף המתקרב יביא איתו יותר שעות חושך- דבר שיקל על כולם, בעיקר על הילדים, ללכת לישון יותר בקלות.
מה עושים כשהמוצץ נופל בלילה?
מרבית ההורים איתם אני מדברת, מסכימים, שחינוך לעצמאות הוא דבר חשוב, יכולת התנהלות עצמאית הינה מרכיב חשוב ביכולת ילדנו להסתדר בחברה.
בתהליך בניית הרגלי שינה, אנו מלמדים את התינוק להרדם באופן עצמאי, מבחינתנו- כל הרדמות שאינה תלויה בהורה הינה עצמאית, אם הוא נעזר בחיתול, בבובה או במוצץ- זה מצויין.
אני מעודדת מאוד שימוש במוצץ, המוצץ מרגיע ומסייע לתינוק במצבים רבים.
אבל מה קורה כשהתינוק לא יודע לקחת מוצץ לבד? ההורה נדרש לסייע לו בכל התעוררות, למצוא את המוצץ ולהכניס אותו לפה.
מגיל 5 חודשים אפשר להתחיל ולתרגל לקיחת מוצץ עצמאית.
איך מלמדים אותו?
הלימוד מתבצע בשעות היום, כשהוא ער, כל מה שהתינוק יודע לעשות ביום הוא יכול לעשות גם בלילה.
פזרו מוצצים בקרבתו- בעגלה, על משטח הפעילות.
בהתחלה, שימו לו את המוצץ ביד וסייעו לו למצוא את הפה, בהמשך, כוונו אותו למוצץ, הוא ימצא אותו וינסה בעצמו. ובעיקר- אפשרו לו לבד, אל תרוצו לתת לו את המוצץ, הוא ינסה לבד אם יהיה לו מספיק זמן לנסות.
עצמאות נבנית בשלבים, בתחומים שונים, צעדים קטנים וחשובים.
כמה שעות תינוקות וילדים צריכים לישון ביממה?
כמו בכל נושא, ההמלצה שאני מצרפת כאן, לגבי כמות שעות השינה הינה הגדרה ממוצעת- כמות השעות משתנה לפי גילו של הילד ולפי אופיו, יש תינוקות שאוהבים לישון יותר ויש כאלה שצריכים קצת פחות.
אז אם זה לא מדע מדוייק, למה חשוב לי ל להעלות את זה?
הדעה הרווחת היא, שמכיוון ש"הוא ישן הרבה בצהריים, אז הוא לא יישן טוב בלילה".
בפועל- במרבית המקרים זה בדיוק הפוך, שנות יום טובות ומסודרות מביאות לשנת לילה טובה.
יותר מזה, אם הוא לא נרדם בקלות בערב, אל תאחרו למחרת את שעת ההשכבה- תקדימו אותה, כי ייתכן שהוא כבר עייף מדי, ובעייפות יתר קשה מאוד להרדם.
מה הקשר בין כסא ושינוי הרגלי שינה?
בתהליך של שינוי הרגלי שינה יש מרכיבים רבים, אחד מהם- הוא הבטחון בנוכחות ההורית. מה זה אומר? כדי שהילד ילך לישון, הוא צריך להרגיש מספיק בטוח במיטה שלו, בטוח ביכולת שלו ובטוח בכך שאם יצטרך, אמא או אבא יהיו שם בשבילו.
לעמוד ליד המיטה שלו כשהוא הולך לישון זה לא מספיק, עמידה היא שלב אחד לפני הליכה, והתחושה של הילד היא שאתם תיכף יוצאים מהחדר וזה מלחיץ אותו. גם אם תגידו- "אני פה", ותשארו לעמוד ליד המיטה, הוא ישאר ער רק כדי לראות אם זה נכון, אם באמת לא הלכתם.
אז מה עושים? מכניסים כסא לחדר, רצוי כזה שנוח לכם לשבת עליו, הכסא משדר יציבות ובטחון, הכסא קבוע, וככה בונים אמון בתהליך ומייצרים בטחון בנוכחות ההורים.
ואל תדאגו, זה לא לתמיד, כשהאמון והבטחון נבנים ומתייצבים, זה הזמן להתחיל ללמד עצמאות.